עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נדבר? בשמחה.

dorchy12@gmail.com
חברים
סיציליאנהLee.אפסיתlea lRainנערת הגורל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מטרה  (3)
בחירה  (2)
החלטה  (2)
רגשות  (2)
אהבה  (1)
אישור  (1)
אמונה  (1)
בדידות  (1)
בועה  (1)
הבנות  (1)
הגשמה  (1)
הצלחה  (1)
זהות  (1)
חוסר  (1)
חלקים  (1)
חקר  (1)
טראומה  (1)
ייעוד  (1)
מוטיבציה  (1)
מחשבה  (1)
מחשבות  (1)
מטרות  (1)
מסע  (1)
משחק  (1)
פוקימון  (1)
פחד  (1)
ריפוי  (1)
רצון  (1)
שירות  (1)
שפע  (1)
תהיות  (1)
תובנה  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון

מי אני בוחר להיות היום? מהיום?

24/05/2019 06:20
Dor Schneider
זהות, מטרה, החלטה, בחירה

מה הוא המסלול הנכון עבורי, איך אני יודע שזה המצב, ומה אם עשיתי טעות?


נראה שטוב לי,

נראה שאני הולך למקומות,

נראה שאני Hustling, מתקדם, משתפר -

יש גם כמה תוצאות לדבר עליהן.


אבל האם אני חי את הסיפור שבחרתי לעצמי?

האם אני יכול לסיים את ההצגה הזאת יום אחד,

להחזיר את התלבושות לארון,

לקבל צ'אפחה מהבמאי ולשמוע שבחים מהקהל,

ולגלות שבסופו של אקט -

לא ממש התחברתי לתפקיד?


מי הבמאי הזה שמחליט לי מה לגלם?

ומי הקהל הזה בחרתי לשרת, הם בכלל מבינים מה מניע אותי? מה אני אוהב?

מה אני שונא? ממה אני מפחד?


ולמה אני תקוע בכל זה -

מפחד לצאת מהנראטיב -

שלא יקרה אסון, שלא איכשל במשחק -

שלא יגידו שלא שיחקתי כמו שצריך,

שלא פעלתי לפי התסריט -

שאני לא חומר ל-הבימה.


הם יפסיקו להגיע להצגות שלי,

הם לא ייכתבו עליי בעיתון יותר,

אני אקבל תפקידים קטנים וקטנים יותר…


ובקרוב,

הקהל היחידי שיבקר אותי יהיו אנשים שאני בכלל לא רוצה ולא מעונין בהם…


היפים שלא מבינים הצלחה,

חברים שלא מפותחים מספיק כדי לרצות מה שטוב לי,

הומלסים אפילו.


זה החשש שלי,

שאני לא יכול להוריד את המשחק

וללכת אחר מה שהנשמה שלי באמת רוצה


יהיה זה מה שיהיה,

זה כבר סיפור להצגה אחרת, אקט 2.


לאן אני הולך?

המאמצים שלי מקדמים אותי לאן?


אין לי יעד,

כי אני עסוק בלהסתכל לאחור ולראות מה אני לא רוצה.


אני עסוק בלהסתכל לצדדים ולראות מה אחרים רוצים ממני,

או מה אני מדמיין שהם רוצים.


ואני מנסה לרוץ יותר מהר מהם,

כדי לראות אותם מחייכים אליי מרחוק ואומרים לי "כל הכבוד",

הגעת לפה, ועוד לפנינו, ועכשיו אתה חלק מהעדר.


תיהנה מה-2 שניות שלך,

כי יש לכולנו עוד דרך.


ולא כיף לי,

אני משחק את התפקיד שלי לא-טוב,

ואני יודע את זה.


השאלה,

מתי אקבל את זה?

מתי אשבח את זה?

מתי אהב את זה?

מתי אקח על זה בעלות?


אני לא פורש מההצגה,

אני פשוט מפטר את הבמאי -

והקהל יכול ללכת אם זה לא מתאים.


בוא נראה מה אני יכול ליצור,

שתפור עליי; למידותיי.


זה לא הסיפור של כולם, שאני צריך להשתלב בו.


זה הסיפור שלי,

הוא יהיה שונה משל כולם.


אני אתן משהו אחר, בתיאוריה,

אבל אני אחיה למען אהבה, שמחה ואמת.


כמו כולם, בתיאוריה.


אתם יכולים ללכת, אתם יכולים להפסיק לחשוב עליי טובות,

אני משחרר אתכם מלעודד אותי בתפקיד שחנק אותי.

קהל בלתי נראה, ושאינו קיים - שכמותכם.


תודה שקראת,

אז מה התפקיד שלך? וכמה הוא תפור למידותייך?

לא חייב להגיב, יהיה לי מגניב רק לשים את השאלה הזאת בליבך.



כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: