עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נדבר? בשמחה.

dorchy12@gmail.com
חברים
סיציליאנהLee.אפסיתlea lRainנערת הגורל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מטרה  (3)
בחירה  (2)
החלטה  (2)
רגשות  (2)
אהבה  (1)
אישור  (1)
אמונה  (1)
בדידות  (1)
בועה  (1)
הבנות  (1)
הגשמה  (1)
הצלחה  (1)
זהות  (1)
חוסר  (1)
חלקים  (1)
חקר  (1)
טראומה  (1)
ייעוד  (1)
מוטיבציה  (1)
מחשבה  (1)
מחשבות  (1)
מטרות  (1)
מסע  (1)
משחק  (1)
פוקימון  (1)
פחד  (1)
ריפוי  (1)
רצון  (1)
שירות  (1)
שפע  (1)
תהיות  (1)
תובנה  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון

את מי אני בוחר לשרת, בעצם

27/05/2019 06:27
Dor Schneider
מטרה, שירות, אהבה, פחד, אישור

נא להכיר את מר שדוני

הוא הטמגוצ'י שלי

הוא מבקש שאאכיל אותו כל 20 דק', אחרת הוא מת


כשהוא מת אני מרגיש רע,

מרגיש שנגמר העולם ומשהו בי לא בסדר

שאני בחוסר, שקשה לי, שאין אפשרויות להתקדם וליצור

שאין לי אהבה, שאין לי חברות ושאני לא שייך בשום מקום


אבל!

כשאני מאכיל אותו!!


אני מרגיש בעננים

שולט, טוב ממך, וממך, וממך! זה בטוח.

אתה ואת, כלום עליי.


אני רק צריך לספר לך במה אני עוסק למחייתי,

או מה עשיתי בחיי, או מה אני מתכנן

וכבר אני מאכיל אותו


ואני רק מחכה לשמוע ממך כמה זה טוב ומרשים מה אני עושה,

וכבר אני מחזק את מר שדוני

והוא מודה לי בתחושת עליונות שמפרידה אותי מהאדם הפשוט, כמוך

פחח.


כן, אני ממש אוהב לקבל וולידציה חיצונית כדי להאכיל את מר שדוני

כי כאשר אין לי אותה, אני מגלה שאני ממש במסלול הלא נכון של החיים שלי

שאני עושה דברים שלא מתאימים לי, ולא מייצגים את מי שאני ומה שעושה לי טוב

ואת מה שאני יכול לתת לעולם


אז אני שומר את מר שדוני קרוב,

ואוסף את הלייקים והרגשונים, והמחמאות מפה לאוזן


כי כשמר שדוני לא נוכח,

ואני לא צריך לשרת אותו יותר

נותר לי רק לשרת את עצמי

ולראות במה אני מתעניין,

ואת מי אני רוצה לשרת, באמת ובתמים, מתוך אהבה


ואני רואה שאני דווקא מעוניין לעזור לאנשים אחרים לגמרי,

במצבים שונים לחלוטין, עם כשרונות שנמצאים בתחומים שלא חשבתי


וזה נותן לי תחושת סיפוק, שזה משונה

כי כשאני הולך עם מר שדוני, לא משנה מה אני משיג;

זה מרגיש ריק, זה מרגיש כמו "נו, ומה עכשיו?"

אני כמו מחכה בפסגת העולם אבל אף אחד לא מריע לי


וכשאני משרת את העולם,

לא אכפת לי מי מריע ומי קורא לי בוז

ממש טוב לי


אני במשימה שלי,

והחלטתי על המסלול שלי

ואני חי את האדם שאני רוצה להיות

שמתאים לערכים שבחרתי לעצמי

שעושים לי טוב


טוב כמו לתת סוכריה לתינוק

כמו הצליל הזה במנגינה שהופך אותה למה שהיא עבורך

טוב כמו לפנות מקום לזקנה, או לקחת ממנה את המצרכים לשאר הדרך

טוב כמו לשנות את העולם, בדרכים קטנות וגדולות

טוב כמו לכסות ילד קטן בשמיכה, ולדעת שהוא מוגן וטוב לו


אני לא צריך תשומת לב ואישור בשביל להרגיש את זה,

או כדי להיות האדם שיגשים את זה


ואני חזק יותר, וחסין יותר - כשאני חי את זה

אבל כשמר שדוני בסביבה,

כל דבר קשה יותר, כל דבר מאתגר יותר; אני ממש פגיע

פגיע לתגובות שלך, פגיע לחוסר תגובות שלך,

פגיע להצלחה שלי, ולחוסרה

פגיע למה זה אומר עליי, ומה זה אולי לא

והכל קשה יותר


אז לא מספיק שהמטרה לא מרגישה כמו פסגה של הר כשכולם מריעים, עד סוף חיי,

אז גם יש לי אבן בנעל,

כשאני מנסה לטפס את כל הגבעות האלה...

...בדרך למה שמר שדוני רוצה ממני


אבל כשאני במסלול הנכון לי, שמגיע לו את הזמן והכסף שלי,

כשאני חי את מי שאני, ומה שבאמת נכון לי -

אני רץ, לא משנה כמה מעלות יש למדרון הזה,

לא משנה כמה אבנים מתגלגלות עליי

זה מרגיש כמו מחלקה ראשונה לקאריביים

כי מעולם לא נהניתי כל כך, לחיות את מי שאני באמת

והעולם מחייך יותר, ואני שייך יותר, ואני חלק ממך וממך -

אז למה זה מרגיש טוב יותר מלהסתכל עלייך מלמעלה, לבד ובודד?


כי כשאני מסתכל עליך מלמעלה,

אני עומד על קצות האצבעות, מרים את האף, ומנסה להעמיד פנים שאני גבוה יותר

שמה שאני עושה הופך אותי לטוב ממך, חשוב יותר איכשהו


הרי אם אני משלם כל כך הרבה למר שדוני,

שייקח אותי בדרך הזאת… אני צריך לקבל משהו בתמורה, לא?


אם אני מוכן לוותר על תחושת הטוב הזאת, כמו זו של חיוך של אדם שעזרתי להקל מהמטען שלו,

התחושה הזו שגורמת לי להרגיש שאני חלק מהבריאה, מהטבע, מהאהבה,

אני צריך לקבל משהו טוב בתמורה, לא?


אז אני אהיה מעלייך, תודה רבה

ואולי אני אשכח, לפחות לכמה רגעים, ובתקווה שגם אתה -

שאני מתחתייך


כי בזה אני באמת מאמין

שמשהו בי לא בסדר, לא מספיק טוב, פגום איכשהו, ושקרה נזק שאני צריך לתקן - אי שם בעבר.


ועכשיו אני אנקום, בחסות מר שדוני

ואבחר במסלול חיים שיראה לכולם כמה אני לא כל הדברים האלה

וכמה אי אפשר להתעסק איתי


אני אשכח מה עושה לי טוב, כמה אני יכול לתת

ואלך על אחלה מסלולים של רפואה, הנדסה, עסקים, או איזה משהו מוסרי בכלל


מישהו אחר יכול להיות רופא בכיף, זה מתאים לו, וזו הדרך שלו לשרת

אותו דבר לגבי רב, או איש עסקים

אבל אני לא שום דבר מאלה

אז מה העסק שלי לחפש שם?


הקמפיין של מר שדוני דורש את זה,

בשביל התשומת לב שלך

שתחשיב אותי, שתתייחס אליי, שתתן לי להרגיש למעלה לכמה רגעים


אז אני אשכח, ואתעלם מי אני ומה נועדתי לעשות,

כי זה כואב מדי -

לדעת שאני מוותר עליי, ועל כל זה,

בשביל שתגיד לי "וואו, אחלה גבר אתה".


מר שדוני, יקירי,

אני חושב שדרכינו הגיעו כדי להיפרד

היה יקר, היה כיף, נהניתי מהדרך שלנו ביחד

אבל לא הגיע הזמן שאפרוש כנפיים ואעוף מן הקן?


אל תדאג, אני לא אתן לך למות

אני קודם כל אבחן ואבדוק לי מה גורם לך להיות כל כך שדוני

מי ומה הזמין אותך לחיים שלי

מה נוצר בעולם הרגשי שלי, כדי ליצור אותך

וכשאני אבין את זה, ותשתחרר לחיים אחרים בעולם טוב יותר


אני אוכל להתחיל לבחון ולבדוק,

מה טוב לי? מה אני אוהב לעשות? מה נכון לי?


לא מה אחרים יגידו שזה מגניב,

או מה הדבר השווה לעשות כרגע, חברתית ומקצועית.


לא אם צריך מהנדסים בישראל כרגע,

או שצריך להרוויח כסף כדי לשמר את שם המשפחה,

או תסריט חברתי אקראי אחר כלשהו שדורש ממני לעשות משהו ספציפי עם החיים שלי.


אני יודע שאני אוהב לכתוב, וללמד, ולתת -

אולי אני אעשה משהו עם זה?


ובזמן שאת.ה קורא קצת על מר שדוני שלי,

ראית קצת את שלך?


וכמו תמיד, אפשר להגיב כאן או בפרטי, אבל שאלה בלב שלך זה טוב מספיק, מבחינתי.

להגשמה של מי שאת.ה באמת,

דור


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: